;
חפש את הבית חלומותיך
  • 3.573
  • USD $
  • 4.211
  • EUR €
חיפוש מורחב סגור

חיפה

חיפה היא העיר השלישית באוכלוסייתה בישראל. חיפה היא המרכז העירוני של צפון ישראל, ובירת מחוז חיפה. עוד מראשית ימיה, במאה ה-3 לפנה"ס הייתה חיפה עיר נמל, וגם כיום אחד מסמלי העיר הוא נמל חיפה, אחד משלושת נמלי המסחר הגדולים של ישראל (יחד עם נמל אשדוד ונמל אילת).

הטופוגרפיה של חיפה מגוונת – שטחה של העיר משתרע על פני אזורים מישוריים לאורך חוף הים התיכון (חלקם שטחים שיובשו מהים), על שיפוליו הצפוניים והמערביים של הר הכרמל וכן על שטחים נרחבים בפסגות ההר עצמו. לגיוון הטופוגרפי הזה מצטרף גם מפרץ חיפה שהעיר יושבת לדרומו, המתאפיין ברוחות מתונות הודות להסתרה על ידי רכס הכרמל. נחל הקישון זורם בעמק זבולון ממזרח לעיר ונשפך אל מימי המפרץ לא הרחק מהעיר התחתית. הטופוגרפיה של העיר ייחודית בשל הסמיכות בין הר וחוף הים התיכון. המפרץ שלחופו היא שוכנת הינו המפרץ הטבעי היחיד לאורך חוף הים התיכון הישראלי. כיוונה הכללי של העיר הוא צפון-מערב – דרום-מזרח, כקו-רכס ההר. בפינה הצפון-מערבית נפגש הכרמל עם הים, באזור הידוע כראש הכרמל הגובל במים משלושת עבריו והינו ייחודי מבחינה אקולוגית. בקצה הדרום מערבי משתרע פארק הכרמל, מהריאות הירוקות הגדולות של מדינת ישראל.

חיפה מוזכרת בכתובים החל במאה ה-3 לפני הספירה. על פי המסורת, אליהו הנביא הסתתר במערה שלימים נקראה מערת אליהו (כיום, בשכונת קריית אליעזר שבמערב העיר) ועל הר הכרמל התמודד עם נביאי הבעל באתר שידוע היום כמוחרקה, דרומית לעיר. בתקופת בית שני הייתה חיפה ידועה כעיר מעורבת – בני עמים אחרים גרו לצד יהודי העיר, שמוזכרים גם במשנה ובתלמוד ובראשם האמוראים רבי אבדימי (שקברו נמצא בקצה המערבי של רחוב העצמאות) ואחרים. במשך השנים התבססה העיירה כעיר נמל קטנה לצד הנמל הגדול שפעל בעכו. במהלך ימי הביניים בוצרה העיר, ותפסה את מקומה של שקמונה, שכנתה הקדומה שממערב, כישוב המרכזי באזור.

חיפה המודרנית החלה להתגבש במתכונתה הנוכחית בימי השלטון העות'מאני – בשנת 1761, דאהר אל עומר, שליט הגליל, הרס את העיר העתיקה, ובנה את חיפה מחדש במקום בו מצויה כיום העיר התחתית. תקופה זו סימנה את תחילת עלייתה של חיפה על פני שכנתה עכו בחשיבות האסטרטגית והכלכלית.

במהלך המאה ה-19 התרחבה העיר, בעיקר בסיוען של שתי קבוצות של מתיישבים נוצריים שביססו עצמן מחוץ לחומות. האחת היא קבוצת הטמפלרים מגרמניה, אלה התיישבו באזור מישורי למרגלות הכרמל, מדרום לחוף הים התיכון בסמוך לעיר העתיקה, וניסו לעסוק בעיקר בחקלאות. בהמשך הם הקימו על פסגת ההר שכונת נופש חדשה, לה קראו כרמלהיים ומספר בתים מתוכה שרדו ושומרו, זוהי שכונת כרמל מרכזי של היום. בתי המושבה הגרמנית שלרגלי ההר, לאורך שדרות בן-גוריון, שוחזרו גם הם, והם מהווים כיום מוקד תיירותי. הקבוצה השנייה היא המסדר הכרמליתי, שחבריו התיישבו באזור שכונת בת גלים ובהמשך באזור סטלה מאריס שבראש הכרמל, בו ייסדו מנזר קתולי כבר באמצע המאה ה-18. בעת פלישת נפוליאון לארץ ישראל, שימש המנזר כבית חולים לצבא נפוליאון. במהלך המאה ה-19 התנהלו בין שתי הקבוצות הדתיות מאבקי שליטה על הטריטוריה החדשה בהר. במרוצת המאה ה-18 וה-19, הותקף נמל חיפה בעקביות על ידי פיראטים, ובשל כך החליט המושל העות'מאני המקומי לבנות שני צריחים שישמרו על הנמל משני צידיו. המגדלים סימלו את העיר, ולמרות שנהרסו בתקופה מאוחרת יותר, הם מונצחים בסמל העיר חיפה. בשנות ה-30 של המאה ה-19, תקופת איברהים פחה, הגיעו לאזור מהגרים מצרים. הרצל קבע כי חיפה היא עיר העתיד, חזון שביטויו העיקרי הושמע ברומן האוטופי אלטנוילנד שיצא שלוש שנים אחר כך, ובו מתאר הרצל עיר נמל בינלאומית ופורחת, שבה הכבישים חלקים היו כמדרכות והמכוניות חפזו-עברו על גלגלי הגומי שלהן כמעט ללא רעש… זאת היא רכבת האוויר החשמלית.

יהודים התגוררו בחיפה כקהילה מאמצע המאה ה-19, והיו ברובם בני עדות ספרד. לאורך תקופת השלטון העות'מאני נע מספרם של היהודים שגרו בעיר בין 800 ל-1,500 נפש. האוכלוסייה היהודית צמחה בהתמדה הודות לעלייה הראשונה והשנייה ממזרח אירופה. במהלך העשור הראשון של המאה ה-20 הייתה חיפה למרכז היהודי של צפון ישראל. אנשי חברת עזרה מברלין ביקשו לקדם הקמת מוסד על-תיכוני שיכשיר יהודים למקצועות הטכנולוגיה, ובשנת 1912, עת מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר קרוב ל-3,000 נפש, נוסד בהדר הטכניקום – בית ספר גבוה המתמקד במדעי החיים ובהסמכת מהנדסים וטכנאים. בעקבות מלחמת השפות שהתנהלה ביישוב, שונה שמו של המוסד לתכניון, ובהמשך נקבע כטכניון. בתחילת המאה ה־20 נחנכה בחיפה תחנת הרכבת חיפה מזרח, שהיוותה תחנת קצה מערבית של רכבת העמק – מסילה שחצתה את עמק יזרעאל בין חיפה לבין מסילת הרכבת החיג'אזית באזור סוריה ועבר הירדן. חיבור המסילות שנועד לקשר את חיפה עם מרכזים אחרים של הקיסרות העות'מאנית, האיץ את תנופת הפיתוח של נמל חיפה.

ערב מלחמת העולם הראשונה חיו בחיפה כ-20,000 תושבים, והיא הייתה העיר הרביעית בגודלה בארץ. במהלך מלחמת העולם הראשונה, הצבא העות'מאני הציב כוחות ארטילריים ברחבי חיפה כדי לשמור על מפרץ חיפה מפני נחיתה של הצבא הבריטי. בכל זאת, נכבשה העיר על ידי הבריטים ב- 23 בספטמבר 1918. נמל חיפה גם שימש כנקודת אספקה והיערכות עבור הצבא הבריטי שכוחותיו התקדמו לעבר לבנון וסוריה. שבוע לאחר כיבוש העיר, ב-30 בספטמבר 1918, נכבשה דמשק, ובכך הסתיימה המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה והחלה תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. בחיפה טמונים 355 מחללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

שלטונות המנדט הבריטי הפכו את חיפה לבסיסם המרכזי במזרח התיכון. חיפה הצטיירה בעיני הבריטים כחוליה המקשרת בין בריטניה לבין השטחים המוחזקים על ידה במזרח התיכון ולמזרח הרחוק – נמל חיפה קישר את העיר אל בריטניה בתחבורה ימית, ורכבת העמק קישרה אותה למזרח בתחבורה מסילתית. נמל חיפה המודרני נחנך באופן רשמי בשנת 1933, לאחר שממשלת המנדט השקיעה רבות בפיתוחו. צינור נפט הונח בין עיראק לחיפה. העיר חוברה לרשת מסילות הרכבת באזור המזרח התיכון לאורך חוף הים התיכון, ולימים מתחנת הרכבת חיפה מזרח יצאו רכבות לשלוש יבשות (לקהיר שבאפריקה, לקונסטנטינופול שבאירופה ולדמשק שבאסיה). לפרק זמן קצר בשנות השלושים של המאה העשרים חיפה הייתה גדולה אף יותר מתל אביב. עיקר הגידול באוכלוסייה היהודית באותן שנים נבע מהעלייה הרביעית והעלייה החמישית, שאנשיהן העדיפו להתיישב בערים הגדולות בארץ ישראל ובהן תל אביב, ירושלים וחיפה. הנמל שימש מקור פרנסה ליהודים רבים אשר התיישבו בעיר והקימו את היישובים הסמוכים לה בשנות ה-30 – קריית מוצקין, קריית ים, קריית ביאליק, כפר אתא (לימים, קריית אתא) וקריית טבעון – אשר הפכו לערים לאחר קום המדינה. בשנת 1938 נוסד המרכז הרפואי רמב"ם בבת גלים, ועד היום הוא בית החולים הגדול ביותר בצפונה של מדינת ישראל ובית החולים השלישוני (על-אזורי) היחיד באזור כולו. ערב קום המדינה בשנת 1948, התגוררו בחיפה לבדה כ-80,000 יהודים. היהודים ישבו בעיקר בשכונות החדשות – הדר הכרמל, אחוזה, נווה שאנן וכרמל מרכזי. ערביי חיפה ישבו ברובם בעיר התחתית בשכונות חליסה, ואדי סאליב וואדי ניסנאס. הצירים המרכזיים היו דרך המלכים (היום רחוב העצמאות), רחוב המלך ג'ורג' (היום שדרות המגינים / הפלים), דרך ההר (שעם קום המדינה הפכה לשדרות האום וב-1975 שונה שוב שמה לשדרות הציונות) ודרכי השיט והרכבות. היה זה תור הזהב של חיפה בזמן החדש.

במלחמת העולם השנייה הייתה ארץ ישראל בכלל וחיפה בפרט בסיס חשוב לפעילותם של הכוחות המזוינים של בריטניה בזירה המזרחית של הים התיכון. מדינות הציר ראו בבתי הזיקוק, בצינור הנפט כירכוך-חיפה ובנמל יעדים אסטרטגים חשובים והעיר הופצצה מהאוויר 10 פעמים, יותר מכל עיר ארץ-ישראלית אחרת במלחמה זו.

חיפה התרחבה באוכלוסייתה ובשטחה עם העלייה ההמונית של תחילת שנות ה-50. לאורך השנים היא שמרה על מעמדה כעיר השלישית בגודלה בישראל. בשנת 1959 פרצו בעיר התחתית מהומות שכונו בעיתונות מהומות ואדי סאליב. עולים יהודיים ממרוקו ששוכנו בשכונת ואדי סאליב, שנודעה כשכונת מצוקה, התרעמו על כך שעולים אשכנזים זוכים ליחס מועדף לכאורה לעומת העולים המזרחים. המהומות בואדי סאליב הפכו לימים לסמל של השסע העדתי בחברה הישראלית. ב-1959 גם נחנכה הכרמלית – הרכבת התחתית של חיפה (היחידה בישראל). הכרמלית נעה בקו יחיד בין שש תחנות ומקשרת בין העיר התחתית למרכז הכרמל דרך שכונת הדר הכרמל. הכרמלית פעלה ברציפות עד אמצע שנות ה-80, למרות הדעיכה ההדרגתית של ציבור הנוסעים, שהעתיקו את מגוריהם לשכונות אחרות בחיפה ולא הסתפקו עוד בקו היחיד של הכרמלית. למרות חוסר הכדאיות הכלכלית, הכרמלית חידשה את פעילותה ב-1992 במעמד ראש הממשלה דאז יצחק רבין. הכרמלית פועלת גם כיום ועיקר מימונה אינו מתשלום כרטיסי הנסיעה, אלא מתקציב עיריית חיפה. ב-1963 הוקמה שלוחה אקדמית בחיפה בחסות משותפת של האוניברסיטה העברית בירושלים ועיריית חיפה. בשנת 1972 זכתה השלוחה להכרה כאוניברסיטת חיפה והושלם הקמפוס בדרום הכרמל שבמרכזו מגדל אשכול, שבמשך עשרות שנים היה המגדל הגבוה בעיר. בשנת 1974 נחנך מרכז התחבורה בשכונת בת גלים – ובו תחנת הרכבת חיפה בת גלים ותחנת האוטובוסים המרכזית של העיר. מרכז התחבורה בבת גלים היה הגדול והעיקרי בחיפה עד תחילת שנות האלפיים, אז נחנכו שני מרכזי תחבורה דומים בפאתי העיר – תחנת הרכבת חוף הכרמל ומרכזית חוף הכרמל בדרום-מערב העיר ותחנת הרכבת לב המפרץ ומרכזית המפרץ בצפון-מזרח העיר. בשנות ה-90 נבנו בחיפה שלושה מרכזי קניות גדולים – קניון לב המפרץ, קניון חיפה, והגרנד קניון. כמו כן באותן שנים, הוקמו הטראסות בגנים הבהאיים במרכז הבהאי העולמי והמושבה הגרמנית חודשה. שני אלה מהווים כיום מוקד תיירותי. האתרים הבהאיים הוכרזו בשנת 2008 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו. בשנת 1991, במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, נורו לעבר חיפה מספר טילי סקאד מעיראק. במהלך אינתיפאדת אל אקצה אירעו בחיפה ארבעה פיגועי טרור בהם נהרגו עשרות בני אדם – הפיגוע בקו 16 בשכונת חליסה (דצמבר 2001), הפיגוע במסעדת מצה (מרץ 2002), הפיגוע בקו 37 בשדרות מוריה בכרמל (מרץ 2003) והפיגוע במסעדת מקסים שבמערב העיר (אוקטובר 2003). במהלך מלחמת לבנון השנייה, חיפה ועימה יישובי מחוז הצפון של מדינת ישראל הופגזו במטחי קטיושות שגרמו לנזק רב ולנפגעים בנפש (כולל שמונה הרוגים בנפילה אחת ב-16 ביולי 2006). עבור חיפה, הייתה זו הפעם הראשונה מאז מלחמת העצמאות שבה הופגזה העיר באופן מאסיבי. הפעילות העסקית בעיר צומצמה למשך כל תקופת המלחמה, וחלק מתושבי העיר מצאו מקלט ביישובים אחרים במרכז ובדרום הארץ.

חיפה קלטה את החלק היחסי הגדול ביותר, מבין הערים הגדולות בישראל, של ההגירה מחבר המדינות לאחר התפרקות ברית-המועצות בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20. נכון לשנת 2007, מונים יוצאי חבר העמים 24.5% (רבע) מאוכלוסיית חיפה, מרביתם מארץ המוצא אוקראינה והם מתרכזים בשכונת יזרעאליה שבנווה שאנן, בקריית שפרינצק במערב העיר, ברובע הדר-הכרמל, בקריית חיים המערבית וכן בשכונות נוספות. בתל-עמל, הסמוכה לחליסה, מהווים יוצאי חבר המדינות 60% מהתושבים, ובחלקים של הדר הכרמל השיעור דומה. בהדר אלה הן יותר משפחות צעירות, כאשר בתל-עמל ומזרח-העיר יותר קשישים. העולים שינו את פניה של העיר במרוצת שני העשורים מאז באו אליה לראשונה. רבים מהשלטים והפרסומים העירוניים והממשלתיים, כמו גם אלה של העסקים הפרטיים ברחבי העיר, נכתבים כיום בשפה הרוסית לצד עברית. המיעוט השני בגודלו בחיפה הוא המיעוט הערבי – ערביי חיפה מונים מעט פחות מ-10%, ומרביתם נוצרים המשתייכים למגוון רחב של זרמים, מקצתם ייחודיים לעיר חיפה כדוגמת הכנסייה המרוניטית והמסדר הכרמליתי לצד כנסיות אורתודוקסיות ואחרות. עם זאת, ככלל, יחסם לחיים של תושבי חיפה הערבים הוא חילוני, הן נוצרים והן מוסלמים; הם משכילים ומבוססים בהשוואה לערבים במקומות אחרים בישראל, ושילובם בחברה החיפנית נחשב טוב, מה שהוליד את הגדרתה המסורתית של חיפה כעיר של דו-קיום. תושביה הערביים של חיפה מתרכזים בשכונות העיר התחתית בעיקר: ואדי ניסנאס והמושבה הגרמנית במערב (נוצרים), וחליסה במזרח (מוסלמים). המסגד הגדול של חיפה, מסגד איסתיקלאל (עצמאות), נמצא בכיכר פייצל שבמרכז העיר.

קבוצה מובחנת נוספת בנופה של העיר, גם אם אינה מאפיינת או בולטת, הם הדתיים. הדתיים בחיפה מובחנים לפי תת-קבוצות: החרדים, על הזרם החסידי והליטאי, מרוכזים במזרחו של רובע הדר, שם עומד בית הכנסת הגדול של חיפה שסביבו מצויים קטעי הרחובות היחידים – מלבד בקריית שמואל – שנסגרים לתנועת כלי רכב בשבתות. עם זאת החרדים מסמנים בשנים האחרונות מגמה של יציאה מתחומי שכונתם וזוגות-צעירים רבים עוברים לגור בנווה שאנן הוותיקה. הדתיים-הלאומיים הינה הקבוצה השנייה בגודלה והיא המאפיינת ביותר את קריית שמואל שבצפון-מזרח העיר. משפחות דתיות-לאומיות מבוססות גרות באחוזת שמואל, בעיקר בחלקה הדרומי. הסובלנות ההדדית והיעדרם של חיכוכים בין האוכלוסייה הדתית לאוכלוסייה הכללית הם ממאפייני הדו-קיום, שאחד מביטוייו הוא העובדה שבחיפה פועלים משחר ימי המדינה קווי אוטובוס סדירים של חברת אגד בשבתות ובחגים, מבלי שקווים אלה יעברו בשכונות הדתיות, הנסגרות בטרם כניסת השבת.

עולי אתיופיה, שהם קבוצה שגם לה מאפיינים ייחודיים, התחילו את דרכם בחיפה באתר-קרוואנים שהוקם בדרום-מערב העיר כחלק מפעולות הקליטה שנלוו למבצע שלמה. יהודי אתיופיה שהגיעו לעיר – בעיקר במבצע ולאחריו – מונים כיום כ-4,000 איש והם מתגוררים, בעיקר, במזרח העיר.

אקלימה של חיפה מושפע משני גורמים עיקריים: מיקומה על חוף הים התיכון, והר הכרמל שעליו היא בנויה. הקירבה לים מעצבת את האקלים המתון והיציב יחסית, שממנו נהנית חיפה, ותורמת ללחות הגבוהה בה מצטיינת העיר – כשיחס הלחות הממוצעת באוויר הוא 60%. הכרמל שמתרומם בחיפה משמש חיץ בין מישור החוף ובין אזור המפרץ, ויוצר אזורי רוחות שונים. עם זאת, השפעה על האקלים של העיר נודעת גם לריכוז הפעילות התעשייתית במפרץ חיפה, ובמיוחד לפליטת הפחמן – שמלבד היותה הגורם הראשי לתחלואה באזור היא גם נמנית עם הגורמים העיקריים להתחממותו, גם ברמה הגלובלית. מחקר משנת 2007 הצביע על תופעה זו כגורם שעתיד להחריף את עליית מפלס פני הים ולהביא להצפות שיגיעו אל מעבר לבת גלים וכביש 4. הטמפרטורות והמשקעים בחיפה הם פקטור שמיוחס לגובה הטופוגרפי המשתנה: העיר חיפה מציגה מדרג גבהים שנע בין מפלס פני הים בבת גלים ועד 480 מטר ברמת אבא חושי שבדניה. אזור הכרמל הוא יותר קריר ובו גם יורדים משקעים רבים בחורף.

גן האם – גן ציבורי במרכז הכרמל. בגן יש מדשאה, במה להופעות ציבוריות ודוכני מזון. במהלך השנה מתקיימות בגן הופעות שונות וקונצרטים בחסות עיריית חיפה. גן האם נמצא ליד התחנה העליונה של הכרמלית, ובתחומו נמצאים גן החיות והמכוןהביולוגי של חיפה הכולל את המוזיאון הפרהיסטורי. הגנים הבהאיים – גנים אלו, המוכרים גם כגן הפרסי, הם הגדולים שביןהאתרים הבהאיים בישראל, וידועים בכל העולם כסמל הדת הבהאית וכסמלה של חיפה. אולם, אין הם גנים ציבוריים. גן הזיכרון – גן מטופח בהדר, מול בניין העירייה, ובו שבילים ומזרקה גדולה, והוא מאפשר תצפית אל מרכז העיר והנמל שתחתיו. גן הפסלים – גן הפסלים של אורסולה מלבין בשדרות הציונות הוא גן שמשמש גם כתצפית אל הנמל והמפרץ. פסלי הברונזה בו, תרומת האמנית, מציגים דמויות אנושיות במגוון סיטואציות. פארק הכט – על שמו של דר ראובן הכט רצועה ארוכה בשטח של 75 דונםובאורך של 1.2 ק"מ. הנמתחת לאורך מערב חיפה בין כביש 4 למסילת הברזל, בפארק שבילי הליכה עם תצפית לים הסמוך ולאורכם נקודות פיקניק ומתקני ספורט. הפארק נחנך במהלך שנת 2008.

שכונת הדר הכרמל – שכונה גדושה בחנויות במורדות הצפוניים של הכרמל, מעל העיר התחתית. בין היתר נמצאים בה המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל, בניין עיריית חיפה, בניין התיאטרון העירוני והספרייה העירונית על שם שמואל פבזנר. השכונה היוותה מוקד תרבותי ומרכז מסחרי עבור העיר העברית בחיפה, אך ירדה מגדולתה בשנות השמונים. מכל בתי הקולנוע שפעלו בה לא פעל בראשית המאה ה-21 ולו אחד, לאחר שפעילות הפנאי ברובה נותבה במרוצת השנים אל הקניונים, אל הכרמל ואל שכונות הפרברים. מרכז הכרמל – מרכז מסחרי על אחת הפסגות הצפוניות של הכרמל. במרכז הכרמל נמצאים גן האם, גן החיות הלימודי חיפה, טיילת לואי, מרכז פנורמה, מתחם אודיטוריום רפפורט הכולל גם את סינמטק חיפה ואת מרכז התרבות בית רוטשילד (ששמו הוחלף בידי העירייה לבית הכט), ועוד מספר רב של בתי עסק לבילוי ופנאי. המושבה הגרמנית – לאורך שדרות בן-גוריון למרגלות המקדש הבהאי, בין בתי האבן העתיקים של המושבה הטמפלרית, התפתח אזור בילוי תיירותי, ולרגלי השכונה הוקם קניון קטן בשם סיטי סנטר במבנה משוחזר. ממולו – בבית ששימש כבית העם הטמפלרי, נחנך בשנת 2000 מוזיאון העיר לתולדות חיפה. הגרנד קניון – קניון הממוקם מעל נווה שאנן, ובו בית קולנוע ופארק שעשועים קטן. סביב הקמתו של הקניון ניטשה מחלוקת ציבורית, כאשר המתנגדים, תושבי הרובע וציבור של אנשי סביבה ותכנון ערים, טענו כי הקמתו של הקניון הענק תפגע פגיעה אנושה במרקם העירוני של לב-העיר והנמל, בנוסף על הנזק שנגרם לנחל הגיבורים בעמק שמשתרע מתחתיו.

קניון חיפה – קניון גדול במבואותיה הדרומיים של העיר, בקרבת תחנת הרכבת חוף הכרמל. מרכז קסטרא – קניון קטן ואמנותי הסמוך לקניון חיפה. קניון לב המפרץ (Cinemall) – קניון הממוקם בצ'ק פוסט. במלחמת המפרץ הראשונה פגע טיל סקאד בקניון שהיה עוד בבנייה. מרכז חורב – קניון קטן הנמצא לצד כיכר חורב. הוקם בשנת 1987 והיה מהקניונים הראשונים בישראל. מעליו פועל מרכז רפואי פרטי.

חופי הים הם אתרים של נופש משפחתי וספורטיבי. מתוך כ-18 ק"מ, אורך קו החוף של חיפה, כ-9 ק"מ זמינים לשימוש הציבור. הם מצויים בעיקר לאורך החוף המערבי והדרומי של העיר, ברצועה שמתחילה בבת גלים ומסתיימת אחרי גבולה הדרומי של חיפה. קטעי חוף קצרים יחסית נמצאים בקריית חיים, ובמובלעת במזרחה של בת גלים, שנקראת החוף השקט. חוף הגולשים שמשתרע במערב בת גלים במקום שבו חלים תנאי רוח ונוף ייחודיים, הוא מהידועים שבאתרי הספורט הימי בישראל.

העיר התחתית, כשמה, היא החלק של חיפה ששוכן לאורך המדרגה הנמוכה של העיר וכולל את הנמל, את מרכז העסקים הראשי וכן שכונות מגורים כואדי ניסנאס, חליסה והמושבה הגרמנית.

המפרץ – אזור רחב ידיים המשתרע מצפון-מזרח לעיר התחתית לשפת מפרץ חיפה, לצד הכבישים 22 ו-4. אזור זה משמש כאזור התעשייה הראשי של חיפה, עוד מאז הניחו בו הבריטים את התשתית לבתי הזיקוק ולתעשיות שסביב הנמל, בראשית המאה ה-20. כשכוללים יחדיו את שטח המפרץ והצ'ק פוסט עם שטח הנמל ויתר השטחים הלא מיושבים שסביבו, מתברר כי אזור זה מהווה שליש משטחה המוניציפאלי של חיפה; והוא מפריד, הלכה למעשה, בין קריית חיים ובין יתר חלקי העיר. זהו אזור הכולל שטחי צבא, אחסון חומרים לרבות מאגר אמוניה מסוכן, מפעלי תעשיות פלדה ונפט, לצד מתחמי מסחר פרבריים, שדהתעופה לטיסות קצרות ונמל קטן בשפכו של נחל הקישון, המשמש להעברת חומרים לבתי הזיקוק. כן נמצאים בו מספנות ישראל, מסופי כימיקלים, מתקני ספורט ודיג ובתי מלאכה שונים. מעל כולם מתנוססים שני מכלי הקירור של בתי הזיקוק. אדמתו של המפרץ ספוגה בפסולת רעילה והאוויר בו טעון בחומרים מזהמים. נחל הקישון החוצה את השטח הזה בדרכו אל הים נחשב לאחד הנחלים המזוהמים בישראל, מהסיבה שהשפכים מהמפעלים שלגדותיו הוזרמו אליו במשך שנים רבות. המשבר האקולוגי של מפרץ חיפה לא עצר בגבולות הרובע התעשייתי, והאוויר בכל חלקי מזרח המטרופולין לרבות נווה שאנן, קריית טבעון ורכסים, נחשב כמזוהם. הצ'ק פוסט הוא החלק הדרומי של אזור המפרץ, ללא גישה לים. הוא נקרא כך על שם הצומת שבמרכזו, אשר בעבר שימש כנקודת בידוק של הצבא הבריטי - Check Post. האזור נמצא מדרום לנחל הקישון, כאשר כביש 4 חוצה אותו לאורכו ולצידו מתחם סואן של מסחר, מוסכים, נגריות, חנויות רהיטים, אולמי שמחות, מועדוני לילה ועוד. הקניון הוותיק לב המפרץ, ששמו הוחלף בשנת 2008 לסינמול, נמצא בצומת קישון כשבסמוך אליו תחנת הרכבת לב המפרץ, הקרויה על שמו; ומסוף האוטובוסים מרכזית המפרץ. בעשור השני של המאה ה-21 צפויים לפעול בצומת הצ'ק פוסט מיזמי תחבורה שיכללו את המטרונית ותחנת רכבל.

מאמיני הדת הבהאית (Bahá'í) בחיפה הם קבוצה שלה מעמד מיוחד במרחב העירוני, בהיותם אוכלוסייה של לא-תושבים שמבוססת בלעדית על שילוב של תיירות-צליינות, ונבדלת בכך מיתר האוכלוסייה בעיר במרבית הפרמטרים הסטטוטוריים והחברתיים. העיר, המשמשת מתחילת המאה ה-20 כמרכז העולמי של האמונה הבהאית, גם מארחת דרך קבע רבים ממאמיני הדת מכל העולם, ובסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הושלם בכספם פרויקט ראוותני שבמרכזו הוקמו הגנים התלויים במורדותיו הצפוניים של הכרמל, שחולקו ל-19 טראסות – זהו המספר הקדוש עבור הבהאים – חציין מעל מקדש הבאב וחציין מתחתיו. בעקבות מבצע הנדסי זה, שבו לקחו חלק בוטניקאים, אדריכלי נוף ומהנדסים מכל רחבי העולם, טיפסה תנופת המבקרים בגנים ובסביבתם, הן מקרב הבהאים והן תיירים, והגנים נכללו ברשימת פלאי-עולם. המאמינים עצמם, בשונה מקבוצות אחרות החיות או עוברות בחיפה, הם קהילה המאוגדת על בסיס דתי, אשר מנועה מהתערות בחיי העיר, וחבריה אינם תושבי העיר. הקבוצה, שמספר אנשיה הנמצאים בחיפה משתנה לפי עונות הצליינות ונע בין מאות ואלפים, נבדלת במספר מאפיינים מיתר אוכלוסיית העיר.